Shavuot

***For English scroll down***

שלום לכולם.

חג השבועות מתקרב ובא, ובשבילי החג הזה מסמל לא רק את מתן תורה ואת זמן הביכורים, אלא נקודה על ציר הזמן שנותנת לנו הרבה חומר למחשבה על עצמנו ועל איך שאנחנו רואים את עצמנו.

התורה נמשלה למים. במדרש שיר השירים רבא  א, יט ישנן שבע נקודות דמיון בין התורה ובין המים. אחת מנקודות אלה היא כי האדם אינו צריך להתבייש ולבקש מים מחברו- כן אל לו לאדם להתבייש מלבקש דברי תורה מחברו. נקודה זו הינה חשובה ביותר בשבילנו. כל אחד מאיתנו מעוניין ללמוד ולהתפתח. בתור מורה לעברית כבר יצא לי לא פעם לראות אדם שמשלם ממיטב כספו על מנת ללמוד עברית, אך בפועל אינו מסוגל לבקש ולקבל את המים. זה לא קל להיות שוב כמו ילד שמנסה להרכיב משפטים פשוטים ממילים בסיסיות בלבד, לפרק את המחשבות העמוקות והרגשות הפנימיים למשפטים קצרים ובסיסיים ולקוות שהאדם שממול מקשיב ומבין. לוותר על כל ההשכלה והידע שנרכשה בעמל רב ולהפוך מאדם בוגר ומודע לאדם שמבקש מחברו מים, דבר בסיסי ופשוט.

לא סתם אנו מספרים את סיפורו של רבי עקיבא בהתפעלות. אדם שלא למד מעולם, "לא ידע צורת אות מהי" ושלא ידע אפילו לומר קריאת שמע החליט, בגיל ארבעים, להצטרף לכיתת הלימוד הבסיסית ביותר (אל תשכחו שבחדר נהגו להתחיל בלימודי הקריאה והכתיבה כבר בגיל שלוש) וללמוד לקרוא ולכתוב כאחד הילדים. אז אמנם מעורבת בעניין אישה, כמו תמיד, אבל כולנו יודעים שלשבת בכיתה עם ילדים בני שלוש ולהתאים את עצמנו לאוצר המילים ולעולם שלהם זה צעד לא פשוט בכלל. היה משהו נוסף ששכנע אותו כי רחל צודקת.

האגדה מספרת שבזמן שרעה את צאנו של כלבא שבוע (אבא של רחל), ראה עקיבא (אז עוד לא היה רבי עקיבא) מים שמטפטפים מתוך נקב בסלע ויוצרים שקע בסלע שמתחת. מראה זה גרם לעקיבא שמחה גדולה מאחר והוא הבין שכמו שהמים, שהם רכים, הצליחו ליצור מציאות חדשה בסלע, שהוא קשה, על ידי התמדה- כך יוכל גם הוא לגרום לליבו (שהוא חשב שכבר נוקשה כמו אבן בגלל גילו) ללמוד ולהבין תורה, שהיא רכה ומחיה כמו מים.

שנזכה כולנו להמשיך וללמוד ולהתמיד בכך על אף הקשיים,

חג שמח,

אסנת.

Shalom,

The festival of Shavuot is approaching, and for me this festival symbolizes not only the giving of the Torah and the time of the first fruits, but also a point in the timeline that gives us a lot of food for thought about ourselves and how we view ourselves.

The Torah is comparable to water. In the Midrash 'Shir Hashirim' Raba 1:19, there are seven similar characteristics between the Torah and water. One of these points is that, just as a person does not need to feel ashamed to ask for water from his friend, so too, a person does not feel ashamed to ask another for words of Torah. This point holds a great importance for us.  Each of us is interested in continuously learning and developing. As a Hebrew teacher, I have often seen a person pay a lot of money to learn Hebrew, but in actuality be incapable of asking and receiving the water.  This is not an easy task, to once again return to a child like stance, trying to assemble simple sentences from just basic words, and to break down ones deep inner thoughts and emotions to short and basic sentences with the hope that the person in front of him will listen and understand. To give up on all the laboriously acquired education and knowledge and to turn from a mature knowledgeable man to a man that asks for water from another, is a basic and simple matter.

It's not for nothing that we tell the story of Rabbi Akiva with admiration. A man that had never studied, who didn’t know what the form of a letter was, and didn’t not even know how to read the Shema prayer, decided at the age of 40, to join a class to begin learning the basics (don’t forget that in the classroom they began learning to read any write at the age of three) and to learn how to read and write, just like the children.  Of course, there was a woman involved in this story, as always, but we all know that to sit in the classroom with children of the age of three,  and to adapt himself to the vocabulary and to their world, was not a simple matter. There was yet another thing that convinced him that his wife, Rachel was right.

The Aggadah tells that while he was grazing his flock of sheep of Kalbah Shavua (Rachel's father) Akiva saw (note, he was still not Rabbi Akiva at this point) water dripping from a hole in a rock that had created a hollow in the rock that was below it. This sight gave Akiva a feeling of immense happiness as he understood that just like water , which is soft, succeeded in creating a new existence in the rock which is hard, by means of perseverance,  so too, he would be able to change his heart (that he already considered rigid and stiff like a stone because of his age) to learn and to understand the Torah, which is soft and alive like water.

We should remind ourselves to continue and to learn and to persevere in this pursuit despite the difficulties.

Chag Sameach!

Osnat

יום ירושלים

*For English please scroll down*

יום ירושלים 

לעיר ירושלים יש שבעים שמות. כבר מן המאה ה14 לפני הספירה, וכבר אז קוראים לעיר "אורסלימה", שם כמעט זהה לשמה היום. מהי משמעות השם? השם מחולק לשניים-  ירו = עיר ו שלם= אל כנעני האחראי על שקיעת השמש.משמעות צירוף שני החלקים היא: עירו של האל שלם. מאחר וזה קצת מוזר שזהו שמה של העיר הקדושה כל כך לשלושת הדתות המונותאיסטיות, חז"ל כבר נחלצו לעזרה-משמעות השם ירושלים או ירושלם היא בסיפור העקדה: אברהם מחפש את המקום בו "הר ה' יראה". תוסיפו לכך את המילה שלם, המבטאת שלמות (שלם הוא גם אחד משמותיו של הקב"ה) וזהו שם שמסתדר היטב עם המסורת היהודית ואף עם הדתות האחרות. כידוע, המקום אשר בחר ה' לצורך העקדה נמצא בירושלים- על הר המוריה, הוא ההר עליו נבנה בית המקדש.

בספרו של וילנאי, המאגד בתוכו את אגדות ירושלים כפי שנשתמרו אצל היהודים והערבים תושבי הארץ, קיים סיפור אחד יפה מאוד, שמסביר מדוע בחר הקב"ה דווקא בהר המוריה כהר הבית:

לפני שנים רבות, גרו בירושלים שני אחים. הבכור גר עם משפחתו מן העבר האחד של ההר והקטן גר לבדו מצידו האחר של ההר. לכל אחד מן האחים היה שדה חיטה בו הוא עבד מזריחת החמה ועד לשקיעתה. ערב אחד, כאשר ישב האח הבכור בביתו עם משפחתו הוא חשב לעצמו "מסכן אחי הצעיר. אין לו עדיין אישה, בוודאי בקרוב הוא יצטרך כסף על מנת לשלם את המוהר ולממן את החתונה. הוא יזדקק לכסף רב." ולכן, באמצע הלילה, לקח האח הבכור חצי מן התבואה שאסף באותו היום, טיפס על ההר והניח את ערימת התבואה בשדהו של האח הצעיר.

למחרת, כאשר שב האח הצעיר לביתו, הוא חשב לעצמו: " אוי, אחי הגדול, בוודאי אין לו מספיק כסף בשביל לפרנס את אישתו וחמשת ילדיו הקטנים. הוא זקוק לכסף הרבה יותר ממני." ולכן, באמצע הלילה, לקח האח הצעיר ערימה של תבואה משדהו, טיפס על ההר וירד אל שדהו של אחיו הבכור, הניח שם את התבואה וחזר לביתו. כמובן שלמחרת, האח הבכור שוב חשב לעצמו: "אחי הצעיר אינו בוגר מספיק בשביל לגדל תבואה. הוא עוד לא יודע הכל ואינו מבין את כל כללי החקלאות. אעזור לו קצת בינתיים, עד שיגדל, ילמד וישתפר". ולכן, באמצע הלילה, שוב לקח האח הבכור מחצית מן התבואה בשדה והלך אל שדהו של האח הצעיר. באותו הלילה חשב גם האח הצעיר על אחיו הבכור: "אחי הבכור איננו נעשה צעיר עם השנים. בוודאי קשה לו לעבוד כל כך הרבה זמן בשדה, בשמש. אעזור לו כדי שיוכל לנוח מעט וליהנות ממשפחתו." ולכן, גם הוא לקח מחצית מן התבואה שלו והתחיל לטפס אל ראש ההר. כאשר הגיעו שני האחים לפסגת ההר, נתקלו האחד בשני, וכאשר ראו כי לכל אחד מהם ערימת תבואה והוא הולך לכיוון שדהו של האח האחר והבינו כי לשניהם היתה אותה התכנית לעזור לאח השני- התחבקו ובכו מאושר על הקשר הטוב שיש ביניהם ובמקום הזה, בו נפלו דמעותיהם של האחים, החליט הקב"ה לבנות את ביתו.

ולמה אני מספרת את הסיפור הזה? כי אני חושבת שיש לנו הרבה מה ללמוד ממנו, במיוחד בימים אלה של פילוג (או דווקא אחדות?) ולזכור שלכל אחד יש את הקשיים שלו ותמיד כדאי וצריך לעזור לאחר.

יום ירושלים שמח!

Jerusalem Day

The city of Jerusalem has seventy names. Since the 14^th Century BC, the city was called 'Orslima' a name that is little recognized there today. What is the meaning of the name? The name has two parts- 'Yeru', which means city, and 'Shalem', which is the name of the Cana'anite God who was responsible for the sunset.  The combination of these two sections gives the meaning : the city of the God, Shalem. It seems a little strange that this is the name of the holy city of three monotheistic religions! The Sages came to the rescue, suggesting that the meaning of the name Yerushalayim; or Yerushalem, is based on the story of the Binding of Isaac, where Abraham was searching for "A mountain of God, where He will be seen".  The Sages add that the word 'shalem' expresses perfection (which is also one of the names of God) and this is the name that sits well with the Jewish tradition as well as with other religions.  As we know, the place where God chose for the Binding of Isaac was in Jerusalem, on Mt. Moriah, the very mountain where the holy temple was built.

In the book written by Vilnai, he tells the tales of Jerusalem legends that were preserved by its Jewish and Arab inhabitants. There is one beautiful story, that explains why God specifically chose Mt. Moriah as the Temple Mount. 

Many years ago, two brothers lived in Jerusalem. The elder lived with his family on one side of the mountain, and the younger lived alone on the other side of the mountain. Each of the brothers had his own wheat field where he worked from sunrise to sunset. One evening, as the elder brother sat in his home with his family, he thought to himself, "My poor younger brother. He still doesn’t have a wife, surely soon he will need money in order to pay for a dowry and a wedding. He will need extra money".  And so, in the middle of the night, the elder brother took half of the produce that he had collected that day, climbed the mountain and  quietly placed his pile of produce in his younger brothers field. The next day, when the younger brother returned home, he thought to himself, "Oy, my older brother certainly does not have enough money to support his wife and his five young children. He needs much more money than me! And so, in the middle of the night, the younger brother took a bundle of produce from his field, climbed the mountain and went down to the field of his elder brother, placed the pile of produce in his field, and returned home.

The following day, the elder brother thought to himself again, "my younger brother is not yet mature enough to grow produce himself. He still doesn’t know everything or have a good understanding of agriculture in general. I will help him a little in the meantime, until he grows up and improves ". Yet again, in the middle of the night, the elder brother set off to take half of the produce of his field to the field of his younger brother.  

That same night, the younger brother was also thinking about his older brother, "My older brother is not getting any younger. Surely it must be a strain for him to work so hard in the field in heat of the day. I will help him out so that he will be able to rest a little and enjoy some time with his family". And so, he also took half of his produce and started to climb to the top of the mountain. As the two brothers finally arrived at the very peak of the mountain, they bumped right into each other. When they saw that they were each carrying a bundle of produce heading in the direction of each other's field, they understood that they both planned to help the other brother; they embraced and cried from the happiness of this wonderful relationship that they had between them. In this very place where the tears of these two brothers fell, God decided to build his home.

And why am I telling this story? Because, I think that we have a lot to learn from it, especially in these days of division (or of unity) and to remember that everyone has their own difficulties and the importance of always helping one another.

Happy Jerusalem day!

ל"ג בעומר Lag B'Omer

For English, scroll down.

ל"ג בעומר:

בכל שנה, כאשר ל"ג בעומר מגיע, צפות ועולות שלוש דמויות חשובות ומכוננות מההיסטוריה היהודית. כמובן מדובר ברבי עקיבא, רבי שמעון בר יוחאי ובר כוכבא. השניים הראשונים גדולים בתורה, האחרון גדול בצבא. את סיפורו של רשב"י (רבי שמעון בר יוחאי) שהסתתר במערה יחד עם בנו מפחד הרומאים כולנו מכירים, ונראה כי אנו מכירים היטב גם את סיפורם של רבי עקיבא, שהאמין כי בר כוכבא הוא המשיח, שלח אליו את מיטב תלמידיו להילחם לצידו וסופו שהתאכזב מרות, עד שקרא לבר כוכבא "בר כוזיבא" (בר כוכבא= בן כוכב ואילו בר כוזיבה= בן אכזבה).

ובכן, אם המדובר במשיח שקר, שניסה לקיים מרד אל מול האימפריה הגדולה בעולם וגרם, בסופו של דבר, למותם של כחצי מליון יהודים והגליית השאר- מדוע זה אנו מהללים אותו כל שנה?

מלכתחילה, ישנן כמה נקודות לא מובנות בסיפור בר כוכבא. על סמך מה החליט רבי עקיבא כי זה הוא המשיח? ומדוע שלח אליו להלחם איתו אנשי תורה, יושבי אוהלים, אשר אינם יודעים דבר וחצי דבר על מלחמה? ומדוע הוא מת? ולאחר שמת- מדוע הפך לדמות מופת על אף האכזבה הרבה שנחל העם?

משום מיעוט המקורות הראשוניים העוסקים בתקופה זו יש קושי לספק תשובות, אבל ניתן להתייחס ולנסות להבין את מה שקרה. רבי עקיבא, אדם שתמיד ראה את הטוב ואת חצי הכוס המלאה אכן האמין כי מאיש צבא זה תבוא הגאולה. בדומה לרב קוק, שתמך בחלוצים והוקיר אותם למרות יציאתם נגד הדת היהודית. שניהם (רבי עקיבא והרב קוק) האמינו כי הגאולה יכולה לבוא מידי מי שאלוהים בוחר בו, גם אם אינו מתאים לדמות המשיח שהתקבעה בדמיוננו (וראו גם משה שגמגם ודוד שהיה אדמוני כמו עשיו). חשוב לציין גם כי בר כוכבא מעולם לא לקח על עצמו סמכות הנהגה דתית על העם.

אבל הכי חשוב: איך התקבעה דמותו של בר כוכבא כגיבור על?

לעניות דעתי, על זה דווקא ניתן להשיב. בר כוכבא היה המנהיג האחרון שאיחד את העם ושהצליח להנהיג את העם בדרך לחיים או למוות. לאחר מכן- לא קם בישראל שלטון יהודי עד לשנת 1948.

אחדות היא דבר חשוב. לא תמיד אנחנו יודעים מה הדרך, לפעמים אנחנו לא מסכימים איתה ולפעמים אנחנו תומכים נלהבים שלה אך מתאכזבים מרות, אבל חשוב לזכור כי גם בישראל של ימינו אנו ובמיוחד עכשיו לנוכח גל האלימות בארץ ומחוצה לה- יש חשיבות לאחדות ולשלום פנימי.

בתקווה שדרכנו תצלח,

אסנת.

Lag B'Omer:

Each year when Lag B'Omer comes around, we see the emergence of three prominent figures who constitute an integral part of Jewish history; Rabbi Akiva, Rabbi Shimon Bar Yochai and Bar Kohva.  The first two were renowned Torah scholars, the last, a famous military figure. We are all familiar with the story of Rashbi (Rabbi Shimon Bar Yochai), how he and his son hid together in a cave from the Romans. We also recognize the story of Rabbi Akiva who believed that Bar Kohva was the Messiah, and therefore sent him the best of his students to fight at his side, ending up bitterly disappointed, and calling Bar Kohva 'Bar Koziva' (Bar Kohva = son of a star, Bar Koziva = son of disappointment).

Accordingly, if this false messiah Bar Kohva tried to revolt against the largest empire in the world, ultimately causing the death of half a million Jews and the exile of the rest, why do we praise him each year?

From the start, there are several points which are not understood in the story of Bar Kohva.  On what basis did Rabbi Akiva decide that Bar Kohva was the Messiah? And why did Rabbi Akiva send Torah scholars to fight with him; they were tent dwellers who studied all day and knew absolutely nothing about war? Why did he die? Furthermore, following his death, why did he become a role model despite the great disappointment that he had brought to the Jewish people?    

As there are very few early sources that deal with this period of time, it is difficult to provide answers to these questions. However, we can attempt to relate to this, and to understand what happened.

Rabbi Akiva, a man who always viewed life from the positive side, truly believed that a military man would bring the redemption. Similarly, in more recent times, Rav Kook supported and respected the early pioneers in Israel, despite the fact that they had rejected the Jewish faith. The two of them (Rabbi Akiva and Rav Kook) believed that the redemption would come through a man that God chose, even if he is not the messianic figure that we all have fixed in our imagination (note also that Moses had a stutter, and King David was a fiery redhead like Esau). It's important to note too, that Bar Kohva never tried to undertake the authority of religious leadership over the people.

A more important question to ask, however, is how did the figure of Bar Kohva become a superhero?

In my humble opinion, this specific case can provide the solution to our puzzling question. Bar Kohva was the last leader to unify the people, and to successfully lead the people in life or death. Following him, there was no further Jewish rule or government until the year of 1948.

Unity is important. We do not always know the path to unity; sometimes we are passionately unified, other times we are not strong advocates of unity, and end up bitterly disappointed. It is important to remember in the Israel of the present; particularly now in light of the wave of violence in Israel and outside the country; the importance of unity and inner peace.

In the hope that our path will be successful,

Osnat.