ל"ג בעומר Lag B'Omer

For English, scroll down.

ל"ג בעומר:

בכל שנה, כאשר ל"ג בעומר מגיע, צפות ועולות שלוש דמויות חשובות ומכוננות מההיסטוריה היהודית. כמובן מדובר ברבי עקיבא, רבי שמעון בר יוחאי ובר כוכבא. השניים הראשונים גדולים בתורה, האחרון גדול בצבא. את סיפורו של רשב"י (רבי שמעון בר יוחאי) שהסתתר במערה יחד עם בנו מפחד הרומאים כולנו מכירים, ונראה כי אנו מכירים היטב גם את סיפורם של רבי עקיבא, שהאמין כי בר כוכבא הוא המשיח, שלח אליו את מיטב תלמידיו להילחם לצידו וסופו שהתאכזב מרות, עד שקרא לבר כוכבא "בר כוזיבא" (בר כוכבא= בן כוכב ואילו בר כוזיבה= בן אכזבה).

ובכן, אם המדובר במשיח שקר, שניסה לקיים מרד אל מול האימפריה הגדולה בעולם וגרם, בסופו של דבר, למותם של כחצי מליון יהודים והגליית השאר- מדוע זה אנו מהללים אותו כל שנה?

מלכתחילה, ישנן כמה נקודות לא מובנות בסיפור בר כוכבא. על סמך מה החליט רבי עקיבא כי זה הוא המשיח? ומדוע שלח אליו להלחם איתו אנשי תורה, יושבי אוהלים, אשר אינם יודעים דבר וחצי דבר על מלחמה? ומדוע הוא מת? ולאחר שמת- מדוע הפך לדמות מופת על אף האכזבה הרבה שנחל העם?

משום מיעוט המקורות הראשוניים העוסקים בתקופה זו יש קושי לספק תשובות, אבל ניתן להתייחס ולנסות להבין את מה שקרה. רבי עקיבא, אדם שתמיד ראה את הטוב ואת חצי הכוס המלאה אכן האמין כי מאיש צבא זה תבוא הגאולה. בדומה לרב קוק, שתמך בחלוצים והוקיר אותם למרות יציאתם נגד הדת היהודית. שניהם (רבי עקיבא והרב קוק) האמינו כי הגאולה יכולה לבוא מידי מי שאלוהים בוחר בו, גם אם אינו מתאים לדמות המשיח שהתקבעה בדמיוננו (וראו גם משה שגמגם ודוד שהיה אדמוני כמו עשיו). חשוב לציין גם כי בר כוכבא מעולם לא לקח על עצמו סמכות הנהגה דתית על העם.

אבל הכי חשוב: איך התקבעה דמותו של בר כוכבא כגיבור על?

לעניות דעתי, על זה דווקא ניתן להשיב. בר כוכבא היה המנהיג האחרון שאיחד את העם ושהצליח להנהיג את העם בדרך לחיים או למוות. לאחר מכן- לא קם בישראל שלטון יהודי עד לשנת 1948.

אחדות היא דבר חשוב. לא תמיד אנחנו יודעים מה הדרך, לפעמים אנחנו לא מסכימים איתה ולפעמים אנחנו תומכים נלהבים שלה אך מתאכזבים מרות, אבל חשוב לזכור כי גם בישראל של ימינו אנו ובמיוחד עכשיו לנוכח גל האלימות בארץ ומחוצה לה- יש חשיבות לאחדות ולשלום פנימי.

בתקווה שדרכנו תצלח,

אסנת.

Lag B'Omer:

Each year when Lag B'Omer comes around, we see the emergence of three prominent figures who constitute an integral part of Jewish history; Rabbi Akiva, Rabbi Shimon Bar Yochai and Bar Kohva.  The first two were renowned Torah scholars, the last, a famous military figure. We are all familiar with the story of Rashbi (Rabbi Shimon Bar Yochai), how he and his son hid together in a cave from the Romans. We also recognize the story of Rabbi Akiva who believed that Bar Kohva was the Messiah, and therefore sent him the best of his students to fight at his side, ending up bitterly disappointed, and calling Bar Kohva 'Bar Koziva' (Bar Kohva = son of a star, Bar Koziva = son of disappointment).

Accordingly, if this false messiah Bar Kohva tried to revolt against the largest empire in the world, ultimately causing the death of half a million Jews and the exile of the rest, why do we praise him each year?

From the start, there are several points which are not understood in the story of Bar Kohva.  On what basis did Rabbi Akiva decide that Bar Kohva was the Messiah? And why did Rabbi Akiva send Torah scholars to fight with him; they were tent dwellers who studied all day and knew absolutely nothing about war? Why did he die? Furthermore, following his death, why did he become a role model despite the great disappointment that he had brought to the Jewish people?    

As there are very few early sources that deal with this period of time, it is difficult to provide answers to these questions. However, we can attempt to relate to this, and to understand what happened.

Rabbi Akiva, a man who always viewed life from the positive side, truly believed that a military man would bring the redemption. Similarly, in more recent times, Rav Kook supported and respected the early pioneers in Israel, despite the fact that they had rejected the Jewish faith. The two of them (Rabbi Akiva and Rav Kook) believed that the redemption would come through a man that God chose, even if he is not the messianic figure that we all have fixed in our imagination (note also that Moses had a stutter, and King David was a fiery redhead like Esau). It's important to note too, that Bar Kohva never tried to undertake the authority of religious leadership over the people.

A more important question to ask, however, is how did the figure of Bar Kohva become a superhero?

In my humble opinion, this specific case can provide the solution to our puzzling question. Bar Kohva was the last leader to unify the people, and to successfully lead the people in life or death. Following him, there was no further Jewish rule or government until the year of 1948.

Unity is important. We do not always know the path to unity; sometimes we are passionately unified, other times we are not strong advocates of unity, and end up bitterly disappointed. It is important to remember in the Israel of the present; particularly now in light of the wave of violence in Israel and outside the country; the importance of unity and inner peace.

In the hope that our path will be successful,

Osnat.