The exclusion of women from the social arena and the upcoming festival of Chanukah

If you can, scroll down and have a go at the Hebrew first and then take a look at the English. 

The exclusion of women from the social arena and the upcoming festival of Chanukah

In honor of Chanukah which is approaching speedily and because of the new conflict regarding the place of women in the public arena which is darkening the skies of Israel, I thought to write about the part of women in the miracle of Chanukah and their strength and place in the sources of Judaism.

Women are obligated in the commandment of lighting the lights of Chanukah, even though it is a time bound commandment (which women are normally exempt from). What is the reason behind this big change? "Even they were in the same miracle" (is the common answer). Seemingly this explanation is satisfactory but when we think about it, indeed women were a part of all the other miracles! What is so different (Ma Nishtana)?

On Chanukah, the festival of light and heroism in Judaism, we celebrate precisely the stories of heroic women that are found in our historical writings. You can include Yael, Deborah the prophetess, Queen Shlomozion and more however there are three main stories which bind the heroism of women and Channukah: Hannah the mother of the 7 sons, and Judith and Hannah the Hasmoneans (from the house of the High Priest, Yochanan). They were all women who jeopardized themselves and their dignity whilst using their feminism to save the people of Israel. (See this link for more details).

Regretfully, since then there has been a deterioration in respect and a new extreme attitude from the male population to women. From the exclusion of women from the Beit Midrash, study hall (Bruriah and the daughters of Rashi learnt Torah, Mishna and Talmud and even made public rulings- even in front of men) right through to pushing women from the public arena ("kosher" busses, the behavior of female singers and even death threats on the life of a women running for mayor of Jerusalem). The worst thing of all up until now is that women have accepted it with resignation.

Precisely today, in honor of Chanukah, it is fitting for us to look at what the women amongst us have contributed and are contributing to the people of Israel and to the Jewish state and to rejoice in the fact that they are brave and free as only women are able to be.

We have already talked about women and expulsion, the speech of women (or Kol Isha) and of Bruriah, the wife of Rabbi Meir, here is a nice fable that teaches us about her character, that she was  sharp in mind and sharp in language:

'One day Rabbi Yosi the Gallilean was walking on the road, he found Bruria and asked:

"Which way does one take to go to Lod?"

She answered him: "Galliean fool! Did the sages not say not to engage in excessive conversations with women?"

He should have said (simply): "which to Lod"' (Eruvin 53b)

We will spread the light- Happy Chanukah to you all!

Osnat

הָדָרַת נָשִׁים מִן הַמֶּרְחָב הַצִּיבּוּרִי  וְחַג חֲנוּכָּה הַמִּתְקָרֵב

לִכְבוֹד חַג הַחֲנוּכָּה הַמִּתְקָרֵב אֵלֵינוּ בִּמְהִירוּת, וּבְעִקְבוֹת הַקּוֹנְפְלִיקְט הֶחָדָשׁ לְגַבֵּי מְקוֹמָן שֶׁל הַנָּשִׁים בַּזִּירָה הַצִּיבּוּרִית שֶׁזָּרַח בִּשְׁמִי הָאֶרֶץ, חָשַׁבְתִּי לִכְתּוֹב עַל חֶלְקָן שֶׁל הַנָּשִׁים בְּנֵס חֲנוּכָּה וְכוֹחָן וּמְקוֹמָן בַּמְּקוֹרוֹת הַיְּהוּדִיים.

נָשִׂים חַיָּיבוֹת בְּמִצְווֹת נֵר שֶׁל חֲנוּכָּה, אֲפִילּוּ שֶׁזּוֹהִי מִצְוָוה שֶׁהַזְּמַן גָּרְמָה. מָה הַסִּיבָּה לַשּׁוֹנִי הַגָּדוֹל? "אַף הֵן הָיוּ בְּאוֹתוֹ הַנֵּס". לִכְאוֹרָה הַהֶסְבֵּר מַנִּיחַ אֶת הַדַעַת, אֲבָל כְּשֶׁחוֹשְׁבִים עַל זֶה- הֲרֵי נָשִׁים הָיוּ חֵלֶק גַּם מִנִּיסִים אֲחֵרִים! אָז מָה יוֹם מִיּוֹמָיִים? (זֹאת אוֹמֶרֶת: מָה נִשְׁתַּנָה?).

בַּחֲנוּכָּה, חַג הָאוֹר וְהַגְּבוּרָה הַיְהוּדִית, יֵשׁ הַמַּעֲלִים עַל נֵס (דֶּגֶל) דַּוְוקָא אֶת סִיפּוּרֵי הַגְּבוּרָה הָנָשִׁיים הַקַּיָּימִים בִּמְקוֹרוֹתֵינוּ. אֶפְשָׁר לִמְנוֹת אֶת יָעֵל, דְּבוֹרָה הַנְּבִיאָה, שׁלוֹמְצִיוֹן הַמַּלְכָּה וְעוֹד, אַךְ יֶשְׁנָם שְׁלוֹשָׁה סִיפּוּרִים עִיקָּרִיִּים הַנִּקְשָׁרִים לִגְבוּרַת הַנָּשִׁים וּלְחַג הַחֲנוּכָּה: חָנָה אִם שִׁבְעַת הַבָּנִים, יְהוּדִית וְחָנָה הָחָשׁמוֹנָאִית (בֵּיתוֹ שֶׁל הַכּוֹהֵן הַגָּדוֹל יוֹחָנָן). כּוּלָּן נָשִׁים שֶׁסִּיכְּנוּ אֶת עַצְמָן וְאֶת כְּבוֹדָן, תּוֹךְ שִׁימּוּשׁ בְּנָשׁיוּתָן, לְמַעַן הַצָּלַת עַם יִשְׂרָאֵל.

לְצַעֲרִי, מֵאָז חָלָה הִדַּרְדְּרוּת וְהַקְצָנָה בְּיַחֲסָה שֶׁל הַחֶבְרָה הָגַבְרִית  לְנָשִׁים- מֵהָדָרָתָן שֶׁל הַנָּשִׁים מִבָּתֵּי הַמִּדְרָשׁ (בְּרוּרְיָה וּבְנוֹתָיו שֶׁל רָשִׁ"י לָמְדוּ תּוֹרָה מִשְׁנָה וְתַלְמוּד וְאַף דָּרְשׁוּ בְּרַבִּים- גַּם בִּפְנֵי גְּבָרִים וּפָסְקוּ הֲלָכָה), וְעַד לִדְחִיקָתַן מֵהַמֶּרְחָב הַצִּיבּוּרִי (הָאוֹטוֹבּוּסִים הַ"כְּשֵׁרִים", הִתְנַגְּדוּת לְשִׁירַת נָשִׂים, וְאִיּוּמִים עַל חַיֶּיהָ שֶׁל הַמִּתְמוֹדֶדֶת עַל רָאשׁוּת עִירִיַּית יְרוּשָׁלַיִם). הַנּוֹרָא מִכָּל הוּא שֶׁעַד עַכְשָׁיו הַנָּשִׁים קִיבְּלוּ זֹאת מִתּוֹךְ הַכְנָעָה.

וְדַוְוקָא הַיּוֹם, לְכָבוֹד חַג הַחֲנוּכָּה, כְּדַאי לָנוּ לִרְאוֹת מָה הַנָּשִׁים שְׁבֵינֶנוּ תָּרְמוּ וְתוֹרְמוֹת לְעַם יִשְׂרָאֵל וְלִמְדִינָה הַיְהוּדִית וְלִשְׂמוֹחַ עַל הֵיּוֹתַן חָופְשִׁיּוֹת וְאַמִּיצוֹת, כְּמוֹ שָׁרַק נָשִׁים יְכוֹלוֹת לִהְיוֹת.

וְאִם כְּבָר דִּיבַּרְנוּ עַל נָשִׂים וְהַדָרָתָן, וְעַל שִׂיחָה עִם הָאִישָּׁה (אוֹ "קוֹל אִישָּׁה") וְעַל בְּרוּרְיָה, אִישְׁתּוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר הַתַּנָּא- הִינָּהּ מִדְרָשׁ נֶחְמָד הַמְלַמֵּד קְצָת עַל אוֹפְיָה שֶׁל בְּרוּרְיָה, שֶׁהָיְיתָה חַדַת שֶׂכֶל וְחָדַת לָשׁוֹן:

"פַּעַם הָלַךְ רַבִּי יוֹסִי הַגְּלִילִי בַּדֶּרֶךְ, מָצָא אֶת בְּרוּרְיָה וְשָׁאַל:

בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ נֵלֵךְ לְלוֹד?

אָמְרָה לוֹ: גְּלִילִי שׁוֹטֶה! לֹא כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים אַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה?

הֱיֵה לְךָ לוֹמַר "בְּאֵיזֶה לְלוֹד" (עֵירוּבִין נ"ג.).

שֶׁנִּזְכֶּה לְהָפִיץ אֶת הָאוֹר, חֲנוּכָּה שָׂמַח לְכוּלָּם!

אסנת